רק ביחד נתמודד עם משבר בריאות הנפש
מה הבעיה?
מאז ה-7 באוקטובר, אין ישראלי שלא נחשף לטראומה. מספר המאובחנים החדשים בפוסט-טראומה בקופות החולים כמעט הוכפל – מ-16,234 ב-2022 ל-30,760 ב-2024. היקף נכי צה"ל מתמודדי הנפש הכפיל את עצמו, וכחצי מיליון ישראלים צפויים לסבול מתסמיני פוסט-טראומה וחרדה. הגל הגדול עוד לפנינו.
המשבר הזה פגש מערכת לא ערוכה שמטפלת מאוחר מדי, מעט מדי ובאופן מפוזר מדי. 6.4 חודשי המתנה ממוצעת לטיפול נפשי בקופת החולים, ו-38% מהנזקקים מוותרים בגלל התור. בישראל יש פחות ממחצית משיעור הפסיכיאטרים הרצוי, 23% מהתקנים לפסיכולוגים במערך האשפוז לא מאוישים ויותר מ-2,500 תקנים חסרים של פסיכולוגים חינוכיים. אין גורם אחראי אחד ברור ומי שזקוק לטיפול מיטלטל בין 3-5 גופים שונים – קופות החולים, מרכז החוסן, ביטוח לאומי, צה"ל, הרשות המקומית, משרד הביטחון ומשרד החינוך. בסוף, הנזקקים לטיפול נושאים לבדם את משקל הטראומה וההתמודדות הנפשית ונשארים ללא מענה.
המחיר אינו רק אנושי. טראומה ללא מענה טיפולי צפויה לעלות למשק הישראלי כ-500 מיליארד ש״ח בחמש השנים הקרובות: כ-200 מיליארד בעלויות ישירות, ועוד כ-300 מיליארד בעלויות עקיפות
מה הפתרון?
ביחד נבנה מענה לאומי, מתכלל, איכותי ויזום לאתגר בריאות הנפש הייחודי של מדינת ישראל, שייתן מענה רב-שכבתי משלב המניעה ועד הטיפול הקליני.
נסיר את הבושה: ניתן לגיטימציה לאומית לאתגרים הנפשיים שנוגעים במאות אלפי ישראלים – מכירים, מכילים ומטפלים. נפעל לפי העיקרון "מניעה תחילה" ונעבור מתגובה ליוזמה, באמצעות איתור מוקדם ומענה ראשוני בכל מסגרות החיים: בקהילה, בחינוך, בשירות, באקדמיה ובעבודה.
נבנה מנגנוני טיפול מדורגים, המותאמים לדרגת הפגיעה – מקבוצות תמיכה, הדרכות הורים ועד טיפול פסיכותרפי ופסיכיאטרי. ונדאג שאף אחד לא ייפול בין הכיסאות: אף נפגע לא יישאר ללא מענה, עם מערך בריאות נפש נרחב יותר, מתואם יותר ורב שכבתי.
צריך לתקן? תחתמו על זה!
תוכנית ביחד להתמודדות עם הטראומה הלאומית
01
נזהה מוקדם ונבנה קהילה תומכת
במקומות העבודה נחייב מינוי "ממונה חוסן" בכל ארגון, בדומה לממונה על מניעת הטרדות מיניות, שירכז כלים והכשרות למנהלים, ונתמרץ מעסיקים לזהות וללוות עובדים. ברשויות המקומיות נפעיל תוכנית איתור והתערבות לחיזוק החוסן הקהילתי, לצד החוסן האישי, המשפחתי והזוגי. בשירות הצבאי נעבור מהמתנה לפנייה ולאיתור יזום: פנייה לכל חייל ומשרת מילואים בתחנות זמן קבועות. ולציבור כולו ניזום קמפיין לאומי שייתן לגיטימציה לפנייה לעזרה וכלים לטיפול עצמי.
02
נחזק את התמיכה הרגשית במערכת החינוך – מהגיל הרך ועד האקדמיה
נפעיל תוכניות לחיזוק ההתמודדות הנפשית מגיל לידה ועד 18, ונכשיר את כלל צוותי החינוך לעבודה מוכוונת טראומה: לזהות שינויי התנהגות, להגיב ברגישות וליצור בכיתה ביטחון, שייכות ויציבות. נחזק את התמיכה הרגשית בבתי הספר: היום כרבע מתקני הפסיכולוגים החינוכיים אינם מאוישים. נפעל לאיוש מלא, נרחיב את תקני הפסיכולוגים והיועצות בתקינה מחייבת בכל שלבי החינוך. בגיל הרך נחבר בין טיפת חלב, מערך התפתחות הילד, הרשויות המקומיות ומערכת החינוך, כדי לאתר קשיים מוקדם ולהתערב בזמן, בהסכמת ההורים.
03
נחזק את מערך הטיפול הקליני – ונקצר את ההמתנה לטיפול
אי אפשר לטפל במאות אלפי נפגעים בלי אנשי מקצוע. נפעל לתכנון ותיעדוף לאומי של כוח אדם מקצועי בתחום בריאות הנפש, ונעניק סמכויות למשרד הבריאות לתכנון התמחויות בפסיכיאטריה וקיצור הכשרת פסיכולוגים. (מאושר עם אנשי המקצוע!) "נגדיל כיסאות" באמצעות מלגות לפסיכולוגים צעירים ולסטודנטים לפסיכולוגיה ולעבודה סוציאלית. ניתן תמריצים להגדלת היקף ההעסקה במערכת הציבורית + ניתן נענה מקיף לאלו שילכו לעבוד בפריפריה) + שם יחכה חו ממונה בריאות הנפש, ונפתח מסלולי התמחות בפסיכיאטריה בקהילה, בשילוב רפואת המשפחה והשיקום. נמסד מקצוע חדש, "מאמן חוסן", שיעניקו זיהוי, ליווי וטיפול ממוקד למצבי מצוקה ראשוניים שישתלב גם במערכת החינוך ובמערכות ציבוריות נוספות.
04
ניתן כתובת אחת לכל אחד – טיפול נגיש ומקיף יותר
נשפר את הרצף הטיפולי ונצמצם את הבירוקרטיה ואת התחרות בין הגופים הציבוריים, באמצעות שינוי מבני בחלוקת האחריות במערכת בריאות הנפש. נסדיר את "העברת המקל" בין צה"ל לקופות החולים, כדי להבטיח רצף טיפולי לחיילי המילואים בין סבבי השירות. נמסד שיתוף פעולה שוטף בין מחוזות קופות החולים לרשויות המקומיות ולאשכולות האזוריים, על בסיס הגדרה אחידה של המקרים המצריכים התערבות טיפולית ותהליך מיון משותף.
05
נקים גוף לאומי מתכלל ונעגן את התוכנית בחוק
נקים גוף לאומי שיקבע מדיניות אחידה, יתכלל את תוכניות העבודה של כל הגופים המטפלים, יאחד את המידע לתמונת מצב לאומית עדכנית ותפקח על הביצוע – עם תקצוב ציבורי המותנה בעמידה בסטנדרט איכות ובתוצאות מדודות. את התוכנית נעגן בחוק, עם תקציב ייעודי שנתי ותוכנית חומש מתוקצבת, ונסדיר את חלוקת האחריות בין משרדי הבריאות, הרווחה והביטחון, הרשויות המקומיות וקופות החולים.
